מתאמנים מספרים

"הם לא פיטרו אותי כי לא הייתי טובה. הם פיטרו אותי כי הייתי בלתי צפויה." זה המשפט שנועה אמרה בפגישה השנייה, לא הראשונה. בראשונה היא

זוג הגיע אליי, שניהם באמצע שנות הארבעים, נשואים כמעט עשרים שנה. הם ישבו על שתי כורסאות שונות בחדר, לא ליד הספה המשותפת שהצעתי. שמתי לב

מיכל, בת 34, אשת חינוך, אישה שמכל בחינה חיצונית הייתה אמורה כבר מזמן להיות בזוגיות. יפה, חכמה, מצחיקה. "כולם אומרים לי שאני מציאה" היא אמרה

כשאיתמר גויס למילואים, אמרתי לעצמי: "כשהוא יחזור, הכל יהיה כמו שהיה מקודם." דמיינתי את הרגע שהוא נכנס בדלת, את הילדים קופצים עליו, את השקט שיחזור

יש אנשים שמגיעים אליי כי משהו נשבר. אסף הגיע כי שום דבר לא נשבר, וזה בדיוק מה שהטריד אותו. בן 44, רואה חשבון שכיר במשרד

על הנייר, הייתי בדיוק האדם הנכון לתפקיד. שתים עשרה שנה בארגון, צמחתי מתפקיד לתפקיד, וכשהמנכ"ל קרא לי וביקש שאוביל את המעבר של כל החטיבה לשיטת