ניר זר – קואצ'ר

כולנו מכורים – רוצים לתפוס את הרגע או להיות בו באמת?

כולנו מכירים את זה. 
הרצון הזה שהוא כמעט אוטומטי תוך כדי חוויה מרגשת להוציא פלאפון
ולהתחיל לתעד אותו דרך צילום. 
היום כולנו מסתובבים עם מצלמה איכותית וקטנה בתוך הכיס
וזה מאפשר לנו לתפוס רגעים בצורה מהירה וקלה. 

הבעיה היא, לפעמים קשה לנו להיות באותו הרגע מרוב שאנחנו עסוקים בפעולת הצילום.
לפעמים אנחנו אפילו מפספסים את הרגע וחווים אותו בצורה הרבה פחות עוצמתית.

אחת הסיבות הפסיכולוגיות שאנחנו בוחרים לצלם ברגעים של חוויה משמעותית 
היא כי אנחנו רוצים לקחת אותה איתנו הלאה כאילו אנחנו לא רוצים שהיא תגמר, 
ורוצים לחלוק אותה עם אנשים נוספים בחיינו. 

זה קורה לנו בהופעה חיה, בחופה של חברה, מול נוף מטורף בחו"ל, או אפילו מול הצלחת שלנו במסעדה יוקרתית. 

לא שזה לא נכון וטוב לתעד ולהיזכר, תכלס – כולנו אוהבים זיכרונות ונוסטלגיות. 
אבל כמה תמונות יש לכם בכרטיס זיכרון, שכנראה עוד כמה חודשים 
כבר תמחקו כי לא יהיה מקום פנוי?

נסו להיזכר ברגע כזה שחוויתם לא מזמן: 
אירוע, טיול או מסיבה שבמקום להיות ממש בתוך בחוויה
בחרתם אוטומטית להתעסק בצילום שלה במקום להיות לגמרי בתוכה. 

האם זה היה שווה את זה?
האם אנחנו חייבים לחלוק את הרגעים האלו או לשמור עשרות תמונות של אותו הרגע לזמן אחר?
אולי בעצם כדאי אפילו לצלם פעם אחת בלבד ואז לחזור פשוט להיות?

לפעמים יש תחושה שאין לנו שליטה על המסכים האלו שנמצאים עמוק בחיינו, 
אבל אולי כדאי לפעמים למתן את האחיזה בהם, להפחית בהתכנסות לתוכם –
וככה אולי להצליח להיות בכאן ועכשיו כמה שיותר.

 
 
 
 
סגירת תפריט