כשחרדה חברתית מפסיקה לשלוט – המסע של “שירה”

שירה תמיד הייתה נערה חכמה, יצירתית וסקרנית, אבל משהו פשוט עצר אותה בכל פעם שהייתה צריכה להיות בחברת אנשים. מאז הרגעים הראשונים בבית הספר ועד היום במשרד שבו עבדה, חרדה חברתית ליוותה אותה כמו צל בלתי נראה – היא רעדה כשנאלצה לדבר מול קהל, נמנעה מליזום שיחות עם קולגות וחששה מכל מפגש חדש. היא הרגישה שהפוטנציאל שלה נשאב ממנה ושהיא תקועה במקום שהיא לא יודעת איך לצאת ממנו.

לפני שמצאה את ניר זר, מאמן אישי לחיים, שירה כבר ניסתה כמה דרכים “לפתור את זה לבד” – ספרים על חשיבה חיובית, סרטוני מוטיבציה ביוטיוב וניסיונות להציב לעצמה אתגרים חברתיים שלא צלחו. הכל הרגיש זמני, לא יציב, וכמעט תמיד אחרי ניסיון לא מוצלח – התחושה שהחרדה חזקה ממנה רק התחזקה.

היום, כשירה מספרת על החוויה שלה, היא מדברת על מפגש ראשון שבו ניר לא רק הקשיב, אלא באמת ראה אותה. הוא לא הציע פתרון קסם שמסתיים אחרי מפגש אחד. ניר הסביר מראש שזהו תהליך – מסע שכולל מפגשים קבועים, שיחות אישיות, תרגילים להבנה עצמית והתמודדות מתמשכת עם החרדה. "ידעתי שזה משהו אחר מהרגע הראשון," שירה אומרת, "זה לא היה עוד מפגש חד-פעמי, זה היה ליווי רציף."

התהליך החל בפתיחות אמיתית. בכל מפגש, ניר עזר לשירה לזהות דפוסים שהחזיקו אותה מאחור – מחשבות שהתרוצצו לה בראש לפני שיחה, פחד מניסיון לפתוח שיחה עם עמיתים חדשים והיצמדות לביטחון מדומה שמגיע רק כששירה “שומרת מרחוק”. דרך תרגילים, דיונים ושיחות שהתרחבו גם להודעות בין מפגשים, שירה החלה להבין שהחרדה לא צריכה להיות אויבת – היא רק תגובה שמגיעה עם פחד לא מוכר.

ניר עודד אותה לנקוט צעד קטן ומשמעותי: לדבר עם קולגה שהיא רק העריצה מרחוק. הם תכננו שיחה, ניתחו תגובות אפשריות והפכו יחד את הבלתי-ידוע לפחות מאיים. זה לא היה מושלם – שירה רעדה בתחילת השיחה – אבל זה היה אמיתי. אחרי סוף השיחה, היא חשה תחושת הקלה שלא הכירה קודם.

ככל שהמפגשים התקיימו, השיחות הפכו לכלי עבודה ממשי. ניר לימד את שירה לאמץ כל מפגש, כל הודעה וכל פרץ של דאגה, כהזדמנות ללמוד על עצמה – לא כהוכחה לכישלון. הוא גם שמר על קשר דרך הודעות תמיכה בין המפגשים, נתן כלים להתמודד עם רגעים קשים והזכיר לשירה את ההתקדמות שלה ברגעים שבהם היא לא ראתה אותה בעצמה.

בעבודה על מצבים רבים – החל משיחות חולין במשרד ועד ניהול שיחות מקצועיות חשובות – שירה ראתה שינוי ברור. היא החלה להתנדב להציג פרויקטים, להזמין עמיתים לכוס קפה ולהרגיש נוח לתת את דעתה בפגישות צוות. לא רק שהיא מצליחה יותר בעבודתה – היא גם מרוויחה תחושת חיבור אמיתי לאנשים סביב.

“ניר זר נתן לי את התמיכה, הכלים והסבלנות שבאמת עשו את ההבדל,” שירה אומרת בחיוך. “לא מדובר במפגש אחד – זה היה ליווי שמילא אותי בביטחון ובהבנה שאני יכולה ושאני לא לבד בדרך הזאת.”