כשדנה פנתה לאימון, היא כבר הרגישה עייפה מהמאבק הפנימי. מבחוץ, הכול נראה בסדר. זוגיות יציבה, שגרה מתפקדת, חיים רגילים. אבל בפנים, משהו לא נתן לה שקט. קנאה. לא דרמטית, לא מתפרצת – אלא כזו שמחלחלת לאט. הודעה שבן הזוג לא עונה עליה מיד, סיפור תמים מהעבודה, או אינטראקציה אקראית – וכל הראש שלה התמלא בתרחישים. היא ידעה שזה פוגע בקשר, אבל לא הצליחה לעצור את זה.
דנה לא חיפשה פתרונות מהירים או סיסמאות. היא חיפשה מישהו שיבין לעומק, שיראה אותה, ושיעזור לה להתמודד באמת. כך היא הגיעה לניר זר, מאמן אישי לחיים, שמתמחה באימון אישי וזוגי מתוך שינוי הרגלים ומתן כלים יישומיים להתמודדות.
כבר מהפגישה הראשונה, דנה הרגישה שמשהו כאן שונה. ניר לא ניסה “לתקן” אותה, אלא להבין. הוא שאל שאלות מדויקות, הקשיב לדקויות, וביחד הם התחילו לפרק את הקנאה לגורמים – מאיפה היא מגיעה, מתי היא מופיעה, ואיך דנה מגיבה לה ביומיום.
אבל ההבדל האמיתי התחיל דווקא בין הפגישות.
ניר הבהיר מההתחלה שהליווי לא נגמר בשעה שקבעו. במהלך השבוע היו שיחות טלפוניות קצרות, ממוקדות, בדיוק ברגעים שבהם דנה הרגישה שהקנאה משתלטת. לא שיחות ארוכות, אלא כאלה שעוזרות לעצור רגע, לעשות סדר, ולבחור תגובה אחרת לפני שהמצב מסלים.
בנוסף, הייתה זמינות בוואטסאפ. דנה ידעה שהיא יכולה לשלוח הודעה ברגע של הצפה, התלבטות או בלבול – ולקבל מענה שמכוון אותה חזרה לעצמה. הזמינות הזו, בזמן אמת, הייתה עבורה עוגן. היא לא הרגישה שהיא “מחזיקה מעמד” עד הפגישה הבאה, אלא שהיא באמת מלווה בתוך החיים עצמם.
המשימות שקיבלה לא היו כלליות או זהות לאחרים. כל תרגיל, כל תובנה וכל שינוי קטן – הותאמו אישית לדנה. לאופי שלה, לדינמיקה הזוגית שלה, ולנקודות הרגישות שבהן הקנאה נוטה להתעורר. לפעמים זו הייתה משימת כתיבה פשוטה, ולפעמים שינוי הרגל קטן בתגובה אוטומטית. הכול נבנה תוך כדי תהליך, בהתאם למה שעלה בפועל.
באמצע הדרך הגיע רגע מכריע. סיטואציה שבעבר הייתה מציתה אצל דנה סערה פנימית, התרחשה שוב. הקנאה עלתה – אבל הפעם, היא עצרה. שלחה הודעה קצרה לניר, קיבלה חידוד מדויק, והצליחה לבחור תגובה רגועה ושקולה יותר. זו לא הייתה שלמות, אבל זו הייתה הוכחה לשינוי.
בסיום התהליך, דנה לא הפכה לאדם נטול קנאה. אבל היא כן הפכה לאדם שמבין את עצמו, מרגיש ביטחון פנימי, ויודע להתמודד. הזוגיות שלה השתפרה, השיח הפך פתוח וכנה יותר, והמתח היומיומי ירד משמעותית.
“הפעם הראשונה שהרגשתי בטוחה באמת”, דנה אומרת, “הייתה כשידעתי שאני לא לבד ברגעים הקשים. לא חיכיתי לפגישה כדי להתמודד עם הקנאה. היה לי מישהו שעוזר לי לעצור בזמן, להבין את עצמי ולבחור אחרת”.
