גיל חמישים תפס את אורי לא מוכן. לא בגלל המספר עצמו, אלא בגלל מה שהוא עורר. כלפי חוץ הכול המשיך כרגיל: קריירה יציבה, משפחה, שגרה מוכרת. מבפנים, לעומת זאת, התחיל חוסר שקט שקט אך מתמשך. מחשבות על זמן שעבר, על בחירות שנעשו כמעט בלי לעצור, ועל תחושה עמומה שמשהו כבר לא מדויק כמו פעם.
אורי ניסה לשים את זה בצד. אמר לעצמו שזה טבעי, שזה שלב. אבל התחושה המשיכה ללוות אותו דווקא ברגעים הפשוטים: בדרך לעבודה, בשיחות אקראיות, בשקט של סוף היום. הוא הרגיש פחות נוכח, פחות מחובר לעצמו, ולעיתים גם חסר סבלנות כלפי הסביבה. לא הייתה בעיה אחת ברורה שאפשר להצביע עליה, אלא תחושת עומס פנימי שקשה להסביר.
כשהחליט לפנות לאימון, הוא לא חיפש שינוי חד או החלטות דרמטיות. הוא רצה להבין. כך הגיע אל ניר זר, מאמן אישי לחיים המתמחה באימון אישי, זוגי ועסקי. כבר בתחילת הדרך היה ברור שזה תהליך שמכבד את המורכבות. לא ניסיון להאיץ תשובות, אלא יצירת מרחב שבו אפשר לעצור ולהתבונן במה שקורה באמת.
אחד הדברים שהרגיעו את אורי היה אופי הליווי עצמו. הפגישות היו חשובות, אבל לא המקום היחיד שבו התהליך התקיים. לאורך השבוע היו גם שיחות טלפוניות קצרות, לפעמים רק כדי לדייק מחשבה שעלתה ולפעמים כדי לפרוק עומס רגעי. בנוסף, הייתה זמינות בהודעות כשמשהו צף פתאום ולא חיכה למפגש הבא. התחושה הייתה שהתהליך לא מנותק מהחיים, אלא מתרחש בתוכם.
עם הזמן, העבודה קיבלה עומק. התהליך לא נבנה כתבנית קבועה, אלא השתנה יחד עם מה שאורי הביא בכל שלב. המשימות לא היו כלליות או “אחידות לכולם”, אלא קטנות, מדויקות ותפורות למה שהוא היה צריך באותו רגע – לפעמים תרגול שמטרתו לעצור פעולה אוטמטית, לפעמים פעולה יומיומית שמכריחה בחירה מודעת ולפעמים משימה של התבוננות והקשבה. ההתאמה האישית הזו אפשרה לו להתקדם בקצב שמתאים לו.
השינוי לא הגיע ברגע אחד. הוא נבנה דרך החלטות קטנות ומודעות יותר. אורי התחיל לפנות זמן לעצמו, להציב גבולות ברורים יותר ולהקשיב למה שעולה, גם אם לא הייתה תשובה מיידית. העומס הפנימי פחת, היחסים עם הסביבה השתפרו והייתה תחושה של יציבות חדשה.
אחרי כמה חודשים, אורי הבין שהוא לא חזר להיות מי שהיה פעם, אלא הפך לגרסה מדויקת יותר של עצמו. כזו שמכירה במה שהיה, אבל גם נותנת מקום למה שעוד יכול להיות.
בסיום התהליך הוא סיכם כך:
"האימון עזר לי להבין שגיל חמישים הוא לא סוף אלא מעבר. הליווי לא נגמר בפגישות, אלא המשיך גם בין לבין, ברגעים הקטנים שבהם הראש לא שקט. הכול היה מותאם למה שהייתי צריך באותו שלב וזה אפשר לי לעבור את התקופה הזו בצורה רגועה ומודעת יותר".
