יש סיכוי שכולנו מכירים את זה, את הדחף הכמעט אוטומטי הזה לשלוף את המצלמה. תוך כדי חוויה שאנחנו חווים, והיא כנראה גם מרגשת מאוד, אנחנו בד"כ נמהר לשלוף את הנייד ונתחיל לצלם תמונות. כולם בימינו מסתובבים עם ניידים בעלי מצלמות איכותיות, והיד שלנו תמיד ב"היכון", מה אנחנו מפספסים?
מצלמה איכותית וקטנה בתוך הכיס, מאפשרת לנו לשלוף אותה בכל רגע נתון ולתעד כל רגע נתון אחר. ואמנם זה מאפשר לנו ללכוד רגעים בצורה מהירה, אבל זה כנראה גורם לנו גם לפספס לא מעט על הדרך. הבעיה העיקרית היא, שלעיתים קשה לנו להיות נוכחים באותו הרגע. זאת, משום שאנחנו עסוקים בלתעד ולתעד. לא פעם, אנחנו עשויים אפילו לפספס את הרגע בכלל, מה שיוביל אותנו לחוות אותו בצורה הרבה פחות משמעותית.
מה הסיבה שאנחנו מתחבאים מאחורי המצלמה?
יש סיבות לכך שאנחנו בוחרים להתחבא מאחורי עדשת המצלמה. אחת הסיבות הפסיכולוגיות לכך היא, שאנחנו מעוניינים לקחת אותה איתנו הלאה את אותו הרגע, את אותה החוויה. אנחנו אמנם לא רוצים שהרגע הזה ייגמר, ורוצים לחלוק אותו עם אנשים אחרים, אבל אנחנו מפספסים את מה שחשוב באמת – את הרגע עצמו.
זה קורה לנו כשאנחנו צופים בהופעה של האמן האהוב עלינו, בחתונה של חבר ילדות, מול נופים היסטריים בחו"ל, או אולי אפילו מול מנת השף שלנו במסעדת 'מישלן'. ושלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני אומר לכם לא לתעד ולא לצלם שום דבר החל מהיום, זו ממש לא הפואנטה שלי. זה מעולה, מומלץ, נכון וטוב לתעד ולהיזכר, כי בתכלס – כולנו אוהבים להתרפק על כל מיני זיכרונות, נוסטלגיות ומזכרות מכל מיני רגעים וטיולים שחווינו. אבל תשאלו את עצמכם לרגע: כמה תמונות יש לכם בנייד שלכם, שכנראה עוד מספר שבועות כבר תמחקו, כי לא יהיה לכם כבר מקום פנוי בכרטיס הזיכרון?
תשאלו את עצמכם: מתי לאחרונה היה לכם "רגע"?
נסו להיזכר בסוג של רגע כזה, שאולי אפילו חוויתם אותו ממש לא מזמן: מפגש עם חברים, טיול בחו"ל או חתונה. עכשיו, נסו להיזכר באותו יום, במקום להיות ממש בחוויה שלכם, האם בחרתם לברוח מאחורי עדשת המצלמה של הנייד?
האם בחרתם באופן אוטומטי, להתעסק בצילום של אותו רגע במקום להיות לגמרי נוכחים בחוויה? כמו כן, נסו לשאול את עצמכם: האם זה היה שווה את זה? ולמה בכלל אנחנו מרגישים מוכרחים לחלוק את הרגעים שלנו עם אחרים?
למה אנחנו עוסקים באיסוף כפייתי של זיכרונות?
למה אנחנו מנסים לשמור עשרות תמונות שבבסיסן נראות מאוד זהות? אולי אנחנו מפחדים לפספס משהו, אז אנחנו עסוקים באיסוף כפייתי של זיכרונות? חשוב להבין, אם אנחנו מפחדים לפספס משהו, אז חשוב לזכור שעצם הבריחה לצילום – זה הפספוס האמיתי.
מחקרים שבחנו את השאלה איך להיות מאושר אכן נגעו בנושא תיעוד הזיכרונות כנושא מהותי, כלומר היכולת לראות חוויה ולחיות אותה מחדש. אך עם זאת, חשוב קודם כל לחוות אותה ביתר שאת. וכמו שאמרנו, זה לא שלא מומלץ לתעד ולצלם זיכרונות, פשוט צריך לעשות את הדברים האלו במינון הנכון. מה המינון הנכון? כשמגיעה למשל מנה מנצחת במסעדה לשולחן שלכם, תנו צילום אחד ותיגשו לסעודה. אל תתעסקו במשך רבע שעה בצילומים של המנה מכל הזוויות האפשריות. לפעמים אנחנו עשויים לקבל את התחושה שאין לנו שליטה על הניידים בכיסנו. הם נמצאים עמוק בחיינו, אבל אולי כדאי לפעמים למתן את האחיזה הקשוחה בהם. נסו אולי להפחית את ההתכנסות בתוכם, וככה ייתכן שתצליחו להיות נוכחים ב-כאן ועכשיו.
צריכים ייעוץ נוסף? צרו קשר ונדבר על מה שמונע ממכם לחוות את ה-כאן ואת ה-עכשיו.
