מאיה הגיעה אל ניר זר בתקופה שבה מבחוץ הכול נראה מושלם: משרה נחשקת, סביבת עבודה מפרגנת והצלחות שאנשים אחרים רק חולמים עליהן. אבל בפנים היא הסתובבה עם תחושה מתמשכת שהיא משחקת תפקיד, ושהיום שבו כולם יבינו שהיא לא באמת יודעת מה היא עושה – קרוב מתמיד. כל מחמאה עוררה בה מבוכה, כל הישג לווה בפחד שהפעם זה היה מזל ושבקרוב יחשפו את "האמת".
בתחילת הליווי, מאיה התקשתה אפילו להגדיר מה היא רוצה. “אני פשוט לא מאמינה שמגיע לי להיות במקום שאני נמצאת בו”, היא אמרה לאחד המפגשים. ניר לא ביקש ממנה להוכיח לעצמה שום דבר. לאורך הפגישות, השיחות וההודעות ביניהם, הוא הזמין אותה לשים לב לרגעים הקטנים שבהם היא פועלת מתוך ביטחון טבעי: החלטות מהירות, פתרונות יצירתיים, תמיכה שהיא מעניקה לאחרים בקלות. לאט לאט, דרך דוגמאות שחזרו מהיומיום שלה גם בין המפגשים, מאיה התחילה לראות שהפחד להיות "מתחזה" מסתיר יכולות אמיתיות שהתרגלה להתעלם מהן. משם הם החלו לבנות תחושת ערך שמבוססת על המציאות, לא על ספקות.
בהמשך הליווי הם עבדו על זיהוי דפוסים: איך מאיה מקטינה מחמאות, איך היא מייחסת הצלחות לנסיבות ואיך היא מדלגת מעל הרגעים שבהם הכישרון שלה בולט במיוחד. בכל נקודת מגע – בין אם במפגש מסודר או בשיחה קצרה באמצע שבוע – ניר הציב בפניה מראה עדינה אך מדויקת שאפשרה לה לראות שהיא לא "מרמה". היא פשוט לא הרשתה לעצמה להכיר במי שהיא.
נקודת המפנה הגיעה לרגע קטן אך משמעותי: מאיה הצליחה לקבל מחמאה בלי להתגונן. עבורה זה היה שינוי עומק. היא אמרה לניר באחת השיחות:
"עזרת לי להבין שאני לא צריכה לזייף ביטחון – הוא כבר קיים בתוכי, היה צריך רק להאיר אותו."
היום מאיה עדיין בתהליך, אבל היא כבר לא מונעת מהפחד להיחשף. היא מתקדמת מתוך תחושת מסוגלות חדשה, עם הבנה ברורה שהדרך שלה לא קשורה במזל – אלא בעבודה, ידע ונוכחות אמיתית.
